Sanhedrine
Daf 7b
אֵין מוֹצִיאִין לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל ע''א. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. כַּתְּחִילָּה. וַיַּעַ֤ל דָּוִד֙ בִּדְבַר גָּ֔ד זֶה מֶלֶךְ וְנָבִיא. יָּ֣חֶל שְׁלֹמֹ֗ה לִבְנ֤וֹת אֶת בֵּֽית יי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר֙ הַמּ֣וֹרִיָּ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִרְאָה֭ לוֹ אֵילּוּ אוּרִים וְתוּמִּים. לְדָוִ֣יד אָבִ֑יהוּ זֶה סַנְהֶדְרִין. שְׁאַ֤ל אָבִ֨יךָ֙ וְיַגֵּ֔דְךָ זְקֵנֶי֖ךָ וְיֹ֥אמְרוּ לָֽךְ. הַשִּׁיר 7b וַיֵּ֤לֶךְ אַֽחֲרֵיהֶם֙ הֽוֹשַׁעְיָ֔ה וַֽחֲצִי֭ שָׂרֵ֥י יְהוּדָֽה. תּוֹדוֹת וָאַֽעֲמִ֡ידָה שְׁתֵּ֣י תּוֹדוֹת גְּדוֹלוֹת וְתַהֲלוּכוֹת לַיָּמִין֙ מֵעַ֣ל הַחוֹמָה לְשַׁעַ֭ר הָאַשְׁפֹּֽת. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יוּדָן. מַה כָתוּב מְהַלְּכוֹת לֹא תַהֲלוּכוֹת. אֶלָּא בְנִיטָּלוֹת עַל יְדֵי אַחֵר.
Traduction
''Il faut le tribunal de 71 membres pour déclarer une guerre non obligatoire, et pour agrandir la ville de Jérusalem ou les parvis du Temple, il faut la présence du Roi, du prophète, et de l’oracle des Ourim et Toumim''. En voici, dit R. Juda (45)J., (Shevuot 2, 3) ( 33d)., la raison: d’abord selon (2S 24, 19): David monta sur le conseil de Gad, ce qui indique la présence nécessaire du roi et du prophète puis (2Ch 3, 1) Salomon commença à construire la maison de l'Eternel Dieu d’Israël au mont Moria qui lui apparut; cette apparition vise l’oracle des Ourim et Toumim; à David son père, ces mots sont une allusion au grand Sanhedrin, comme il résulte du parallélisme de ce verset (Dt 32, 7): Demande à ton père et il te répondra, ou à tes vieillards, et ils te le diront. D’où sait-on l’obligation du chant? De ce qu’il est dit (Ne 12, 31-32): J’y plaçais 2 grands gâteaux de grâce (46)Le sens ordinaire est: chœurs. et des passages à droite au-dessus de la muraille, vers la porte du fumier. Après eux marchaient Oschia et la moitié des princes de Juda. Or, dit R. Samuel b. Judan, le mot ''passages'' est exprimé de telle sorte (par un TAV initial, au lieu de la lettre MEM) qu’il vise le remplacement des offrandes par d’autres (portés par d’autres, allusion au Sanhedrin qui suivait).
Pnei Moshe non traduit
בתחלה. כשקנה גורן ארנן היבוסי כתיב ויעל דוד בדבר גד שציוה לו להקים המזבח שם הרי כאן על פי מלך ונביא וכתיב בד''ה ויחל שלמה לבנות וגו' בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו אשר הכין במקום דוד בגרן ארנון היבוסי ודריש אשר נראה זה אורים ותומים שעל פי רוח הקדש נאמר לו לבנות שם לדוד אביהו רמז לסנהדרין כמה שנאמר שאל אביך ויגדך זקניך וגו':
השיר מנלן. וקאמר דיליף מפסוקי נחמיה דכתיב ובתודות ובשיר:
וילך אחריהם וגו'. מכאן לבית דין שמהלכין אחר התודות כדכתיב התם לעיל מן המקרא הזה ואעמידה שתי תודות וגו':
מה כתיב מהלכות. כלומר דמה היה לו לכתוב מהלכות ולא תהלוכות כדכתיב אלא שלשון מהלכות משמע על ידי עצמן והילכך כתיב תהלוכות לפי שהיו ניטלות ע''י אחר הנושאן:
רַב הוּנָא בַּר חִייָה בְשֵׁם רַב מַייְתֵי לָהּ דְּבַר תּוֹרָה. כְּכֹ֗ל אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אֽוֹתְךָ֔ אֵ֚ת תַּבְנִ֣ית הַמִּשְׁכָּ֔ן וְאֵת֭ … כָּל כֵּלָי֑ו וְכֵן֭ תַּֽעֲשֽׂוּ׃ כֵּן תַּעֲשׂוּ לְדוֹרוֹת. מֹשֶׁה זֶה מֶלֶךְ וְנָבִיא. אַהֲרֹן אֵילּוּ אוּרִים וְתוּמִּים. אֶֽסְפָה לִּ֜֝י שִׁבְעִ֣ים אִישׁ֘ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ זֶה סַנְהֶדְרִין. שְׁאַ֤ל אָבִ֨יךָ֙ וְיַגֵּ֔דְךָ וגו'. הַשִּׁיר וַיֵּ֤לֶךְ אַֽחֲרֵיהֶם֙ הֽוֹשַׁעְיָ֔ה וַֽחֲצִי֭ שָׂרֵ֥י יְהוּדָֽה. תּוֹדוֹת וָאַֽעֲמִ֡ידָה שְׁתֵּ֣י תּוֹדוֹת גְּדוֹלוֹת וְתַהֲלוּכוֹת לַיָּמִין֙ מֵעַ֣ל הַחוֹמָה לְשַׁעַ֭ר הָאַשְׁפֹּֽת. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יוּדָן. מַה כָתוּב מְהַלְּכוֹת לֹא תַהֲלוּכוֹת. אֶלָּא בְנִיטָּלוֹת עַל יְדֵי אַחֵר.
Traduction
R. Hanina b. Hiya au nom de Rav déduisait d’un texte du Pentateuque la légalité de la présence du roi, du prophète et du Sanhedrin (Ex 25, 9): En tout semblable à ce que je t’indiquerai, c.-à-d. au plan du tabernacle et de toutes ses pièces; vous l’exécuterez ainsi, aux générations futures; or, à ce moment, Moïse était l’équivalent d’un roi et d’un prophète, et Aaron représentait par le pectoral les Ourim et Toumim. Enfin cet autre verset (Nb 11, 16): Assemble-moi 70 hommes des anciens d’Israël, indique la constitution du Sanhedrin. Comment portait-on les gâteaux offerts?
Pnei Moshe non traduit
מייתי לה דבר תורה. יליף מלך ונביא ואורים ותומים וסנהדרין מן התורה דכתיב וכן תעשו לדורות כמו שהיה במשכן ושיר ותודות הוא דיליף מנחמיה כדלעיל:
כֵּיצַד הָיוּ מְהַלְּכוֹת. רִבִּי חִייָה רַבָּה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִבִּי. חַד אָמַר. זוֹ כְנֶגֶד זוֹ. וְחָרָנָא אָמַר. זוֹ אַחַר זוֹ. וּשְׁנֵיהֶן מִקְרָא אֶחָד דּוֹרְשִׁין. וְהַתּוֹדָ֧ה הַשֵּׁנִ֛ית הַֽהוֹלֶ֥כֶת לְמוֹל וַֽאֲנִ֣י אַֽחֲרֶ֑יהָ. מָאן דָּמַר. זוֹ כְנֶגֶד זוֹ. וְה֥וּא יֹשֵׁב֭ מִמֻּלִֽי. וּמָאן דָּמַר. זוֹ אַחַר זוֹ. וּמָלַ֧ק אֶת רֹאשׁ֛וֹ מִמּ֥וּל עָרְפּ֖וֹ. וּמָאן דָּמַר. זוֹ כְנֶגֶד זוֹ. נִמְצָא כָל מָקוֹם וּמָקוֹם מִתְכַּפֵּר בְּתוֹדָה אַחַת. וּמָאן דָּמַר. זוֹ אַחַר זוֹ.נִמְצָא כָל מָקוֹם וּמָקוֹם מִתְכַּפֵּר בִּשְׁתֵּי תוֹדוֹת. מָאן דָּמַר. זוֹ אַחַר זוֹ. יֵאוּת דְּתַנִּינָן. הַפְּנִימִית נֶאֱכֶלֶת וְחַחִיצוֹנָה נִשְׂרֶפֶא. וּמָאן דָּמַר. זוֹ כְנֶגֶד זוֹ. אֵי זוֹ הִיא הַפְּנִימִית. זוֹ שֶׁסְּמוּכָה לַבַּיִת. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוּחָנָן. עַל פִּי נָבִיא נֶאֱכֶלֶת. אָמַר רִבִּי זֵירָא. תַּנֵּיי תַמָּן. נָבִיא יֵשׁ כָּאן אוּרִים וְתוּמִּים לְמָה אֲנִי צָרִיךְ. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. צָרִיךְ אוּרִים וְתוּמִּים.
Traduction
R. Hiya le grand et R. Simon b. Rabbi diffèrent d’avis à ce sujet: d’après le premier, ils étaient un groupe en face de l’autre; d’après le second, un groupe était derrière l’autre, et chacun de ces avis a pour base le même verset biblique (de Néhémie, ib.): La seconde offre de grâce allait en face, et je me trouvais derrière elle. Or, le premier suppose que le mot MOUL de ce verset signifie en face, comme dans celui-ci (Nb 22, 5): Il est campé vis-à-vis de moi. Le second traduit ce même mot par derrière, à l’instar de ce texte (Lv 5, 8): Il lui rompra la tête à l’endroit de la nuque. Selon le premier avis, chaque endroit est l’objet d’un pardon et consacré par la présence d’une offrande seule (chacune de son côté); selon le second avis, chaque endroit s’est trouvé consacré par les 2 offrandes se suivant l’une l’autre. D’après ce second avis, on comprend la distinction entre intérieur et extérieur, et la 1re sera mangée, la 2e brûlée; mais d’après le premier avis, comment expliquer le mot ''intérieur''? C’est la partie la plus proche du Temple (par opposition à la partie plus voisine des murs, dite: extérieure). R. Nassa dit au nom de R. Yohanan: l’avis du prophète présent indique quelle partie est à l’intérieur. R. Zeira dit que l’on a enseigné là-bas (à Babylone): s’il y a un prophète, il n’est pas besoin d’Ourim et Toumim. Pourtant, selon l’avis de R. Juda, il les faut aussi.
Pnei Moshe non traduit
כיצד היו מהלכות. כיצד היו נושאין התודות:
ושניהן מקרא אחד דרשו. דכתיב ההולכת למול דמר סבר כנגד מלשון והוא יושב ממלי ומר סבר אחר הראשונה מלשון ממול ערפו שהוא מול הרואה את העורף והוא אחורי הצואר:
נמצא כל מקום ומקום. שהיו מהלכין אינו מתכפר ומתקדש אלא בתודה אחת וכלומר דלהאי מ''ד צ''ל שעל פי הנביא היו שתי תודות שהרי לא היו מקדשין המקומות כ''א בתודה אחת:
יאות דתנינן הפנימית וכו'. דלשניה קרי פנימית שהיא בין הראשונה לבין הב''ד אלא למ''ד זו כנגד זו איזו היא הפנימית:
זו שסמוכה לבית. לבית המקדש והך דמקרבה לחומה קרי לה חיצונה:
על פי נביא נאכלת. דבין למ''ד זו כנגד זו ובין למ''ד זו אחר זו מאי שנא דהפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת הא עכ''פ שתי תודות בעינן ולא נתקדשה אחת יותר מחבירתה אלא ע''פ הנביא שהיו שם חגי זכריה ומלאכי ועל פיהם היו עושין הכל ואין טעם בדבר:
תניי תמן. בבבל תנינן חדא ברייתא דאין צריך אורים ותומים דאם נביא יש כאן לאיזה צורך הוא לאורים ותומים שהרי על פי נביא יכולין לעשות הכל:
אשכח תני ר' יהודה. דאף על פי כן צריך אורים ותומים כדתנן התם במתני' ורמיזא בקראי דלעיל:
Sanhedrine
Daf 8a
משנה: סַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה הָֽיְתָה שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד וּקְטַנָּה שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. וּמְנַיִין לַגְּדוֹלָה שֶׁהִיא שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. שֶׁנֶּאֱמַר אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמשֶׁה עַל גַּבֵּיהֶן הֲרֵי שִׁבְעִים וְאֶחָד. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. שִׁבְעִים. וּמְנַיִין לַקְּטַנָּה שֶׁהִיא שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. שֶׁנֶּאֱמַר וְשָֽׁפְטוּ הָעֵדָה וְהִצִּילוּ הָעֵדָה עֵדָה שׁוֹפֶטֶת וְעֵדָה מַצֶּלֶת הֲרֵי כָאן עֶשְׂרִים. וּמְנַיִין לָעֵדָה שֶׁהִיא עֲשָׂרָה. שֶׁנֶּאֱמַר עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת יָֽצְאוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב. וּמְנַיִין לְהָבִיא עוֹד שְׁלשָׁה. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעוֹת שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁאָמַר הֱיֵה עִמָּהֶם לְטוֹבָה. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת. לֹא כְהַטָּייָ‍ֽתְךָ לְטוֹבָה הַטָּייָ‍ֽתְךָ לְרָעָה. הַטָּייָ‍ֽתְךָ לְטוֹבָה עַל פִּי (עד) אֶחָד. הַטָּייָ‍ֽתְךָ לְרָעָה עַל פִּי שְׁנַיִם וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד הֲרֵי כָאן עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. וְכַמָּה יְהֵא בָעִיר וּתְהֵא רְאוּיָה לְסַנְהֶדְרִין מֵאָה וְעֶשְׂרִים. רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר מָאתַיִם וּשְׁלשִׁים כְּדֵי שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת.
Traduction
Le grand Sanhedrin était composé de 71 membres, et le petit de 23. On sait le nombre du grand Sanhedrin de ce qu’il est dit (Nb 11, 16): rassemble-moi 70 hommes des anciens d’Israël, soit 71, avec Moïse. D’après R. Juda, il suffit de 70 pour le grand Sanhedrin. Le petit se compose de 23, selon les mots (Nb 35, 24-25): la communauté jugera, etc.; la communauté sauvera, etc.; or, il y a là trace d’une communauté (réunion de 10 personnes) qui juge et d’une autre qui sauve, soit ensemble 20. Quant au nombre de dix personnes représentant le minimum d’une communauté, on le sait de ce qu’il est dit (Ibid. 14, 27): jusqu’à quand tolérerai-je cette communauté perverse, composée des 12 explorateurs, hormis Josué et Kaleb (= 10). De plus, à ce nombre de 20, il faut ajouter 3, car d’après les mots (Ex 23, 2): il ne faut pas se régler selon la majorité si elle entraîne la condamnation, on conclut qu’il faut la suivre s’il s’agit d’absoudre; donc, à quoi bon ajouter: il faut pencher d’après la majorité? Pour établir la distinction suivante: le penchant à absoudre n’est pas le même que celui pour condamner, car le 1er a lieu sur un seul témoignage (49)Une voix de majorité suffit pour absoudre, mais pour condamner il faut 2 voix de majorité., et pour le second il faut au moins deux témoins; or, comme en ce dernier cas il n’y aurait pas de voix prépondérante, on a ajouté une 3e voix, soit au total 23. Pour qu’une ville ait le droit d’avoir un Sanhedrin, elle doit avoir 120 habitants; d’après R. Néhémie, elle doit en avoir 230, afin qu’il y ait au moins dix habitants pour un juge.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ומשה על גביהן. דאמר קרא ונשאו אתך ואת בהדייהו:
ר' יהודה אמר שבעים. דדריש אתך בדומין לך מיוחסין ומנוקים ממום ולא שיהא ישב עמהן בדין ואין הלכה כר' יהודה:
עדה שופטת. עשרה מחייבין ועדה מצלת עשרה מזכין. ושמעינן מינה עשרים שאם יחלקו יהיו עשרה מחייבין ועשרה מזכין:
לא כהטייתך לטובה וכו'. וה''ק קרא לא תהיה אחרי רבים לרעות לחייב על פי אחד שיהיה יותר על המזכין אבל אחרי רבים להטות בשנים אפילו לרעות כשיהיו המחייבין יותר בשנים על המזכין הלכך על כרחך כ''ג בעינן דבציר מעשרה מזכין ליתא למימר דהא כתיב והצילו העדה ותו לא משכחת חובה בבציר משנים עשר:
ואין ב''ד שקול. שאין עושין ב''ד זוגות שאם יחלקו לחצאין הוו להו פלגא ופלגא ולא משכחת לה הטייתך לטובה ע''פ אחד הלכך מוסיפין עליהן עוד אחד והוו להו עשרים ושלשה:
מאה ועשרים. עשרים ושלשה סנהדרי קטנה וג' שורות של כ''ג יושבים לפניהם הרי צ''ב ועשרה בטלנים שהן בטלים מכל מלאכה ויושבים תמיד בבית המדרש הרי ק''ב ושני סופרים לכתוב דברי המזכין ודברי המחייבין ושני חזנים הם שמשי ב''ד להזמין לדין ולהלקות החייב ושני בעלי דינין שאם לא כן את מי הם דנין ושני עדים ושני זוממין שיתייראו העדים להעיד שקר שלא יזומו ושני זוממי זוממין שיתייראו אלו מהן אם נבא להזים העדים יבאו אלו השנים ויזימו אותנו הרי קי''ד ושני גבאים ושלישי לחלק הצדקה שהצדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה הרי קי''ז. ורופא אומן למול תינוקות ולהקיז דם. ולבלר לכתוב ספרים. ומלמד תינוקות. הרי ק''ך:
מאתים ושלשים כדי שרי עשרות. דהיינו כ''ג עשיריות שיהא כל דיין שר של עשרה דבציר משרי עשרה לא אשכחן שררה ואין הלכה כר' נחמיה:
אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. אִתְפַּלְּגוּן רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ. חַד אָמַר. בּוֹנִין וְאַחַר בָּךְ מַקְדִּישִׁין. וְחָרָנָה אָמַר. מַקְדִּישִׁין וְאַחַר בָּךְ בּוֹנִין. מָאן דָּמַר. בּוֹנִין וְאַחַר בָּךְ מַקְדִּישִׁין. אֵין רוֹאִין אֶת הַמְּחִיצוֹת כְּאִלּוּ הֵן עוֹלוֹת. בִּיקְּשׁוּ לְהוֹסִיף עַל הֵיכָל בַּמֶּה מוֹסִיפִין. בִּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם. וּמַקְדִּישִׁין בְּיוֹם טוֹב. אֶלָּא בְלֶחֶם הַפָּנִים. וּמַקְדִּישִׁין בַּשַּׁבָּת. אֶלָּא בַלַּיְלָיה. וּמַקְדִּישִׁין בַּלַּיְלָיה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּון. בְּמִנְחַת מַאֲפֶה. נִיחָה בַעֲלִייָתָן מִן הַגּוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּ וְאַחַר כָּךְ קִידְּשׁוּ. בְּהַכְנָסָתָן לָאָרֶץ בַּמֶּה קִידְּשׁוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּון. בִּשְׁתֵּי תוֹדוֹת 8a הָבָּאוֹת מִנּוֹב וְגִבְעוֹן.
Traduction
R. Abahou dit que R. Yohanan et Resh Lakish diffèrent d’avis sur le sujet suivant: d’après l’un, en cas d’agrandissement, on achève les constructions, puis on les consacre; d’après l’autre, on les consacre avant de les achever. Le premier prescrit de construire d’abord; sans quoi, les murs seraient égaux à des sacrifices dont on ne peut pas user. Lorsqu’on veut agrandir les parvis du Temple, on le fait (non par les gâteaux d’actions de grâce qui servent à l’augmentation) par les 2 pains (levés). Mais est-il permis de les consacrer le jour de fête (où ces pains sont offerts)? -Non, et l’on a recours au pain de proposition (prérogative des Cohanim). Mais est-il permis de consacrer un objet le Shabat, ou en l’ajourant, est-ce permis la nuit? En effet, dit R. Yossé b. Aboun, on a recours à une offrande cuite au four (Lv 2, 4), que l’on consacre au parvis. Au retour de la captivité, on s’explique bien que des offrandes d’actions de grâce aient eu lieu, puis les pains ont été consacrés; mais comment a-t-on opéré à la 1ère construction du Temple? -On a utilisé, dit R. Yossé b. R. Aboun, les gâteaux offert sur les autels provisoires, tels qu’à Nob et Guibéon.
Pnei Moshe non traduit
בונין. גומרין בנין המחיצות מה שרוצין להוסיף ואח''כ מקדישין אותן כדמפרש טעמא לקמיה:
אין רואין את המחיצות כאילו הן עולות. בתמיה וכי אין המחיצות לאחר שקידשו כאילו עולות הן לענין מעילה אי הוו קדשי וא''כ היאך אפשר לבנות בקודש שלא ימעלו בהן ולפיכך סבר בונין ואחר כך מקדישין:
בקשו להוסיף על ההיכל במה מוסיפין. כלומר על העזרות ומשום דשתי תודות דכתיבי בהוספה על העיר כתיב ואותן היו חמץ דכתיב שתי תודות גדולות והן החלות חמץ שבתודה שהן גדולות משל המצה והן נאכלות בעיר ושואל הש''ס אם בהוספה על העזרות מוסיפין ג''כ בחמץ ובמה שנאכל בעזרה ומה הן:
בשתי הלחם. שהן חמץ דכתיב חמץ תיאפנה:
ומקדישין ביום טוב. בתמיה ואחר הי''ט אי אפשר להשהותן דנפסלו בלינה:
אלא בלחם הפנים. השתא הדר ביה דלא מיתוקמא בחמץ בדבר שהוא נאכל בעזרה דוקא אלא בלחם הפנים לאחר שמסלקן מן השלחן ונאכל לכהנים:
ומקדישין בשבת. בתמיה וכן אין מקדישין בלילה:
אלא אמר רבי יוסי בר בון במנחת מאפה. שהוא נאכל בעזרה מקדשין אותה:
ניחא בעלייתן מן הגולה. דמשכחת להו תודות שהקריבו התודה וקדשו החלות אלא בכניסתן לארץ וכלומר בתחלת הבנין במה קדשו התודות:
הבאות מנוב וגבעון. נוב לאו דוקא אלא כלומר שבנוב וגבעון היו מקריבין ומשכחת לה שהקריבו התודה בגבעון בבמה והביאו לחמי התודה לקדש הבנין:
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. שְׁנֵי בִּצִּים הָיוּ שָׁם. הַתַּחְתּוֹנָה וְהָעֶלְיוֹנָה אֵין קְדוּשָּׁתָהּ גְּמוּרָה. הַתַּחְתּוֹנָה נִתְקַדְּשָׁה בְכוּלָּן. וְהָעֶלְיוֹנָה בַּעֲלִייָתָן מִן הַגּוֹלָה לֹא בְמֶלֶךְ וְלֹא בְאוּרִים וְתוּמִּים. לְפִיכָךְ הַתַּחְתּוֹנָה עַם הָאָרֶץ אוֹכְלִין שָׁם קֳדָשִׁים קַלִּין וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי וַחֲבֵירִים אוֹכְלִין שָׁם קֳדָשִׁים קַלִּין אֲבָל לֹא מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. וְהָעֶלְיוֹנָה עַם הָאָרֶץ אוֹכְלִין שָׁם קֳדָשִׁים קַלִּין אֲבָל לֹא מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. וַחֲבֵירִים אוֹכְלִין שָׁם קֳדָשִׁים קַלִּין וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי. מִפְּנֵי מַה לֹא קִדְּשׁוּהָ. מִפְּנֵי שֶׁהָֽיְתָה תּוֹרְפַת יְרוּשָׁלִַם שָׁם וְהָֽיְתָה יְכוֹלָה לִיכָּבֵשׁ מִשָּׁם.
Traduction
Abba Saül dit: 2 places dites Bicin (marais? ) se trouvaient à Jérusalem, l’une supérieure, l’autre inférieure. La dernière fut annexée à Jérusalem pour les exilés qui revinrent de Babylone, non la 1re, réunie plus tard par un roi, sans le concours des Ourim et Toumim; aussi, dans l’inférieure, les gens du peuple mangeaient soit des saintetés secondaires, soit de la dîme, et les compagnons n’y mangeaient que les saintetés secondaires; mais dans la supérieure, le vulgaire seul mangeait des consécrations, et les compagnons n’y prenaient rien. On n’avait pas joint d’abord cette partie à la ville, parce que de ce côté était la faiblesse de Jérusalem, d’où la ville pouvait être facilement prise (47)Cf. Derenbourg, p. 218. Neubauer, ibid., p. 138..
Pnei Moshe non traduit
שתי ביצים היו שם. בהר הזיתים והוא בין אחים יפריא פירושו בצעין:
התחתונה והעליונה. והיא לא היתה קדושתה גמורה לפי שלא נתקדשה בכל אלו אלא התחתונה והעליונה לא נתקדשה ובמלך שבעלייתן מן הגולה היו ולא באורים ותומים שלא היו בבית שני:
וחבירים אין אוכלים שם קדשים קלין ומעשר שני. צ''ל וכן הוא בתוספתא:
אֵין עוֹשִׂין סַנְהֶדְרָיוֹת לַשְּׁבָטִים. תַּלְמוּד לוֹמַר לִשְׁבָטֶ֑יךָ וְשָֽׁפְט֥וּ אֶת הָעָ֖ם.
Traduction
Le Sanhedrin de 71 juges, dit la Mishna, a seul le droit d’instituer les tribunaux de 23 membres qui siègent dans les villes ''; car il est écrit (Dt 16,18): … pour tes tribus, afin de juger le peuple (donc comme sous Moïse, le tribunal supérieur institue ceux d’autres villes).
Pnei Moshe non traduit
תלמוד לומר לשבטיך ושבטו וגו'. כלומר דמכאן למדנו דעושין סנהדריות לכל שבט ושבט דלשבטיך ושפטו כתיב ואין עושין אותן אלא ע''פ ב''ד של ע''א כדאשכחן במשה:
אֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. תְּלָתָא אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. אַחַת עוֹשִׂין שְׁתַּיִם אֵין עוֹשִׂין. וְחָרָנָא אָמַר. הַסְּמוּכוֹת עוֹשִׂין הַמְפוּזָרוֹת אין עוֹשִׂין. וְחָרָנָא אָמַר.מְפוּזָרוֹת אֵין עוֹשִׂין כָּל עִיקָּר שֶׁמָּא יָפוּצוּ גוֹיִים וְיָבוֹאוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאִית דְּבָעְי מֵימַר. שֶׁמָּא יָפוּצוּ הָאוֹיְבִים וְיָבוֹאוּ לִידֵי קָרְחָה.
Traduction
– ''On ne détruit pas une ville idolâtre, etc.''. A ce sujet, dit R. Yohanan au nom de R. Oshia, il y a 3 avis divers: d’après le 1er, on ne détruira qu’une ville ainsi placée, non s’il y en a 2; d’après le second, la divergence consiste à détruire ces sortes de villes proches l’une de l’autre, non si elles sont dispersées (48)Par crainte de trop dégarnir la frontière.; enfin, selon le 3e avis, les villes idolâtres dispersées même à l’intérieur du pays ne seront pas détruites, de crainte que les païens n’envahissent la Palestine; selon un autre avis, la destruction de villes rapprochées suscite plutôt la crainte de l’invasion.
Pnei Moshe non traduit
תלתא אמורין. פליגי בדבר זה:
אחת עושין שתים אין עושין. הא דקאמר אין עושין עיר הנדחת בספר היינו שאין עושין כמו בשאר הארץ דשם עושין שתים כדקתני במתני' אבל בספר אחת עושין ושתים הוא דאין עושין:
ואחרנא אמר הסמוכות עושין והמפוזרות אין עושין. כלומר דמפרש הא דקתני אין עושין עיר הנדחת בספר ולא שלש ה''ק ובספר אין עושין כמו שעושין בתוך הארץ והיינו דבתוך הארץ אין עושין שלש כשהן סמוכות זו לזו אבל אם הם מפוזרות ורחוקות זו מזו עושין ומינה הא שתים שעושין בתוך הארץ אפי' הן סמוכות עושין ומכ''ש מפוזרות ועלה קאמר דבספר אינו כן דסמוכות הוא דעושין אבל במפוזרות אין עושין וטעמיה דבספר טפי איכא למיחש במפוזרות שלא יתחלקו האויבים לבא מכאן ומכאן עליהם:
מפוזרות אין עושין כל עיקר. אפי' בתוך הארץ חיישינן טפי למפוזרות שמא יפוצו יתחלקו העכו''ם לכאן ולכאן ויבאו לארץ ולהאי מ''ד הא דקתני שתים עושין בתוך הארץ היינו בסמוכות דוקא אבל לא שלש ובספר לדידיה ע''כ דאין עושין כל עיקר דאל''כ מה בין ספר לבין תוך הארץ:
ואית דבעי מימר. ופליג אהני אמוראי דלדידהו עכ''פ במפוזרות חיישינן טפי אלא דמר לא חייש כ''א בספר ומר חייש אפילו בתוך הארץ ואית דבעי מימר איפכא ס''ל דבסמוכות חיישינן טפי שמא יבאו לידי קרחה ויפוצו האויבים ויבאו עליהן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source